החלטה בתיק ת"א 2454-01-13

1.  לפני בקשה לצו עשה זמני ולצו מניעה זמני.

2.  המבקשת, שהינה חברה למתן שירותי רפואה, התקשרה ביום 2.3.2005 בהסכם למתן שירותי רפואה למבוטחי המשיבה, קופת חולים מאוחדת. מאז הוארכה מעת לעת ההתקשרות בין הצדדים, עד ליום 31.12.2012.

אין מחלוקת על כך שביום 1.1.2013 ניתקה המשיבה את מחשבי המבקשת מהמערכות הממוחשבות שלה, באופן שאין למבקשת גישה לתיקים הרפואיים של מבוטחי המשיבה, המטופלים אצלה, ואין בידה לתת להם שירותים רפואיים במסגרת המשיבה.

הבקשה שלפני הינה ליתן צו זמני נגד המשיבה, שיורה לה להחזיר את גישת המבקשת, רופאיה ומבוטחיה למערכת הממוחשבת של המשיבה, ולאסור על המשיבה לנתק את הקשר, מכל מין וסוג ובכלל זה שירותי מזכירות, איסוף דם וכו', בינה לבין המשיבה, לפני יום 15.1.2013.

3.  אין מחלוקת על כך שבמהלך השנה האחרונה התקיימו מגעים בין הצדדים לקדם עריכת חוזה חדש ביניהם. בעניין זה התקיימו פגישות ונרשמו סיכומים.

המסמך האחרון לעניין זה, הינו מכתב מיום 24.12.2012, סיכום פגישה שהתקיימה יום קודם לכן, לפיה ההתקשרות בין הצדדים מסתיימת ביום 31.12.2012.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על תוכנה של פגישה, שהתקיימה יומיים לאחר מכן, ביום 26.12.2012, בין מנהלה של המבקשת, מר אבראהים חאג' יחיא, לבין סגן מנהל המחוז של המשיבה, מר עופר שם טוב.

המבקשת טוענת כי באותה פגישה הציע מר שם טוב מיוזמתו לדחות את סיום ההתקשרות בשלושה עד שישה חודשים, כי מנהל המבקשת סירב להצעה, וכי בסוף סוכם בין הצדדים בעל פה שהקשר מוארך עד ליום 15.1.2013, כדי לאפשר למשיבה להגיש הצעה מסודרת.

המשיבה איננה חולקת על כך שהתקיימה פגישה, שמטרתה היתה להביא לסיום מסודר של הקשר בין הצדדים, אך לטענתה לא היה כל סיכום כאמור בדבר הארכת ההתקשרות בשבועיים נוספים.

המבקשת טוענת כי עד ליום 26.12.2012 קיימה מגעים לחתימת הסכמים דומים עם קופות חולים אחרות, אך לאור ההסכם האמור, לא חתמה הסכם חדש עם קופת חולים אחרת כלשהי.

לטענת המבקשת, הצווים הזמניים נחוצים כדי למנוע פגיעה קשה במבקשת ובמוניטין שלה, וזאת בנוסף לפגיעה קשה בציבור לקוחותיה המבוטחים מכוח חוק על ידי המשיבה, שאיננה דואגת להם. 

4.  המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני קבועה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט רשאי ליתן סעד כמבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה. כמו כן על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם יינתן הסעד הזמני (ראה רע"פ 1896/12, מטרל מיזוג חברות בע"מ ואח' נ' אולטרה שייפ מדיקל ואח' [פורסם בנבו]).

מדובר בסעד שיש לנקוט בו בזהירות רבה - ראה רע"א 5843/05, איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ [פורסם בנבו], שם קבע כב' הנשיא א' גרוניס:

"הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי הולם...".

5.  ומכאן לענייננו:

א. לעניין סיכויי התביעה -

כאמור, אין מחלוקת על כך שהמסמך הכתוב האחרון שהוחלף בין הצדדים, הינו אותו סיכום ישיבה מיום 23.12.2012, בה סוכם על סיום ההתקשרות שבוע לאחר מכן, ביום 31.12.2012.

אין גם מחלוקת על כך שסיכומים קודמים בין הצדדים תועדו אף הם בכתב.

לעומת זאת, אין כל תיעוד כתוב להסכם הנטען מיום 26.12.2012, נתון התומך בטענת המשיבה כי לא היה הסכם כזה.